המאהב

עשר בלילה ואני לא מוצאת לעצמי מנוחה במיטה

את בסדר? שואל בן זוגי

כן, למה

המיטה עוד רגע מתפרקת מהרעידות של הרגל שלך

חיוך מאולץ עולה על פניי

התכווצות בשריר , משחררת

מה אלבש מחר? שוב את השמלה השחורה שפחות רואים את השנים שעלו על הבטן שלי?

אני קמה בנון שלנטיות לשירותים ובחזרה פותחת את ארון הבגדים ומחטטת בארון המפוצץ והבגדים שאני כבר לא לובשת מזמן.

חייבת לעשות סדר

מה את מחפשת בשעה כזו בארונות?

את יום האתמול אני מגחכת... הבטחתי לאיריס להביא לה את הגלבייה ואני לא מוצאת אותה

סמוקה מאחורי הדלת ומרגישה את חום גופי עולה

מה יהיה אם אחרי הוא ירצה שנמשיך... לאן תמשיכו? שואלת את עצמי

חוזרת למיטה ועוצמת עיניים

מאפשרת לימים אחרים לחזור... לזכור את מגע היד שנעה בי בפעם הראשונה

הנשיקה הראשונה

הבכי כשהוריו החליטו לעבור מפה כשהיינו בני 17בשיא אהבתנו. 20 שנה חלפו פגישת מחזור אחת והכול חזר לאחור.

מה הוא נותן לי? אני שואלת את המראה בחדר הארונות, נעורים אבודים? תמימות של נערים ונערות? התרגשות?

אני עושה פרצוף של זקנה למראה ולוחשת לה "הוא מעיין הנעורים שלך סבתא "

אני הולכת לפגוש חבר אני אומרת לו בבוקר על הקפה שלנו, חבר, כן, חבר ילדות, במקרה נפגשנו אתה יודע.

מתארגנת ויוצאת מהר, מספרה, קוסמטיקאית, בגדים, לבנים חדשים, בושם, אני מצחיקה את עצמי, מצחיקה ומתרגשת.

כאילו מה, הוא יראה אותי שוב לא אפוף בענניי אלכוהול והתרגשות של כנס מחזור, בלי הלילה שמסתיר אותנו, את הגיל את העייפות, את קמטי הזמן.

אני יושבת אצל הספר בכיסא מביטה בו במראה, את הרגיל הוא שואל, הבלונד פסים שלנו הוא צועק לחופפת, תעשי לה את הרגיל, אני מתעוררת לרגע מקפאון מביטה בנערה במראה מולי, בת 17 ליד חוף הים השיער אסוף בגומייה עבה, נמשים על האף הסדוק משמש וחיוך של אושר על הפנים.

לא, אני צועקת, לא כרגיל, אני רוצה צבע דבש שיש בו סימנים של שמש שיתאים לאישה עם האף הסדוק הנמשים והחיוך של פעם