אז מי הבוס בבית?
"אתה לא מחליט עלי" נשמע ילדותי כמשפט אבל הוא מגיע בטיפולים זוגיים בכל מני ניסוחים.
תופתעו לגלות שכל צד חושב שהצד שהני הוא הבוס.
אחרי שאני מקשיבה להם אני נוטה לחשוב ששני הצדדים בוסים בבית כל אחד במחלקה שלו, אחד מבני הזוג הוא יותר שר החוץ והשני שר הפנים.
החלוקה הזאת התקבעה אצל הזוגות עוד בתחילת הדרך כאשר היה להם נוח להשאיר את המחלקה השניה אצל בן הזוג.
בתחילת הנישואים אין כל כך הרבה על מה לריב, אין ילדים, משכנתא, חוגים, החלוקה פשוטה יותר.
בהמשך הדרך כל אחד מהצדדים משתלט מרצון או שלא מרצון על המחלקה שלו והופך לאדון יחיד בה, הצד השני מרגיש שלא נותנים לו אפשרות לקבל החלטות או משאירים אותו פשוט בחוץ.
כאשר אני מנסה לרדת איתם לשורש העניין אנחנו מגלים שהוא חושב שכספים לא מעניינים אותה לכן הוא מטפל בכספים, היא חושבת שלא מעניין אותו לטפל בילדים אז היא מטפלת בילדים.
הקיבעון בתפקידים יוצר אצל כל אחד מהצדדים תחושה שהוא לא מבין כלום, נו ברור, אם הוא מחוץ לתחום כמה שנים טובות אז אולי זה נכון.
מה עושים כדי לשנות את הדברים?
ראשית מנסים להבין אם באמת לכל צד יש עניין בתפקידים של הצד השני, די מהר אנחנו מגלים שלא, אבל וכאן האבל הגדול, אין זה אומר שהם רוצים להיות מחוץ לתמונה.
אנחנו יכולים להמשיך להיות אחראים על המחלקה שלנו אבל אסור לנו לגרום לבן הזוג להרגיש שאין לו דריסת רגל או להשאיר אותו מחוץ לעניינים.