אדון הסליחות
"אדון הסליחות
בוחן לבבותג
ולה עמוקות
דובר צדקות.
חטאנו לפניך
רחם עלינו"
ביום כיפור אני מגיעה לבית הכנסת לבושה בלבן עולה לכיסא ששמור לי בעזר נשים, כובע ענק מסתיר את פני, כך נוח לי .
בשעות בין הערביים כשהתפילה גואה והמתפללים עומדים לפני בורא עולם בשעת חסד אחרונה, זועקים חטאנו לפנייך , אני מביטה בסידור וזועקת אילמת " לא חטאתי, לא חטאתי בפנייך, לא חטאתי , אין בי חטאים, לא אבקש סליחה."
אני מחזיקה את המעקה המפריד מביטה לעבר ארון הקודש, לא חטאתי ולא אבקש סליחה.
אני שומעת את קולי מתרומם מעל קולות המתפללים שואגת בבכי- לא –אבקש- סליחה, כאליו היית שוב בבית הורי שעל הכרמל בשעת אחר הצהריים צופה בטלווזיה מופרעת על ידי צלצול בדלת.
ניגשת לפתוח מולי עומד זועם אבא שלו אוחז בידו, אני נרתעת קוראת לאמי שתבוא.
הנער מתיישב ליד אביו ואמי יושבת לידי, "את מבינה" אומר אביו, "הבת שלך שלחה בריונים שירביצו לו מכות רצח, רק בגלל שהוא השתעשע אתה במחסן מלאכה."
"השתעשע" אני צועקת , "השתעשע? הוא ניסה אנוס אותי", אני מביטה בה מחכה שתקום ותזרוק אותם מהבית, שתעיף אותם במילים קשות לכל הרוחות.
אבל היא מסתכלת עליו, מרוכזת, הפנים שלה חיוורות, עייפות, שקט היא לוחשת לי , "דברי בשקט לא כולם צריכים לשמוע".
"אמא, אני אומרת לה , "אמא הוא נצמד אלי ניסה ללטף אותי הכניס לי יד לחולצה אמא,.
היא משתיקה אותי הפה שלה הופך לקו דק, אל תעשי מזה עניין, ותדברי בשקט.
אבל אמא ...
"מר כהן" היא מחייכת אליו חיוך שהיא שומרת ללקוחות במסעדה, "אולי שהילדים יבקשו סליחה ונסיים את זה, מה אתה אומר?"
,קדימה ילדים, תלחצו ידיים תבקשו סליחה," היא אומרת
"אני לא מבקשת סליחה, אמא הוא כמעט אנס אותי" ,
,תשתקי כבר,, היא מסננת בכעס, "תשתקי ותבקשי סליחה ".
"אלוהים שבשמיים,, אני אומרת לו רגע לפני הנעילה, לפני תקיעת השופר, רגע לפני שהשמיים יסגרו, "לא חטאתי, לא אבקש סליחה"