אמא מגוייסת

את מחכה לו כבר שבועיים, מדמיינת אותו נכנס בדלת עייף עם מדי צבא ונשק, קמת מוקדם בבוקר הכנת את כל מה שהוא אוהב, שניצלים קינוחים, החדר שלו מבריק, אפילו הדלקת מזגן שיהיה לו נעים, כל רבע שעה את רצה בדרך אגב לחלון לראות אולי הוא הגיע? חסרות לך השיחות האלה לתוך הלילה ליד המקרר,הרעש של החברים שבאים, טלפונים בלי הפסקה, הילד שלך חסר לך כל כך .

ואז הוא מגיע, דופק בדלת את פותחת בהתרגשות נופלת לזרועותיו, מתרגשת כל כך להסניף שוב את הילד שלך, שב ספר לי, את אומרת לו, נשמע איך היה? איך החבר'ה בגדוד? אני שמה לך שניצל ותפוחי אדמה בצלחת.
הוא מתחיל לספר לך, כולך קשובה, אז הפעמון מצלצל, חברה שלו נכנסת לדירה, הפנים שלו מוארות, הגעגועים אליה, לחיבוק שלה, לנשיקות שלה.
את מציעה לה אורחת צהריים, אבל אז הוא אומר, אמא עזבי גם אני לא רעב ונכנס איתה לחדר וכמעט לא יוצא,בזמן הזה את מכבסת את הכביסה ומשתוקקת לבלות עוד כמה דקות עם הבן שלך.
בפעם הבאה שיהי לו זמן אלייך זה ביום ראשון בבוקר כשהוא עם התיק על הגב מחבק ומנשק לשלום, את רוצה להגיד לו שהתגעגעת שאת רוצה לשמוע עוד קצת איך עובר הזמן אצלו, רוצה את השיחות הקטנות במטבח בשעת לילה מאוחרת.
אבל את יודעת שהוא מאוהב, מאושר מתגעגע לחברה שלו, את חייבת להבין את אומרת לעצמך שזה ככה והוא לא ילד קטן שלך , ובכל זאת בלב עמוק בפנים את קצת מקנאה וקצת עצובה, את הרי הכי מבינה בעולם, את אמא נהדרת, הדלת תיסגר תביטי בו מהחלון מתקדם לתחנה מתרחק ממך