מכשפת
גם אם תקרא לי מכשפה, תביט בי רוקחת את העשבים שלי למשחה מרגיעה, מטיילת ביער אוספת שורשים, מריחה אותם, מכניסה לנרתיק כהה.
גם אם תראה בי מכשפה יורדת מההר מהבקתה אל האנשים כדי לרפא אותם לטפל בהם בשתיקה ולא להביט להם בעיניים, כדי שאחר כך יוכלו לירוק לאדמה ולהצטלב כאילו הייתי השטן בעצמו.
גם את תדע שחבורת ילדים מושכת בבגדי זורקת עלי אבנים כשאני חוזרת מהכפר, קוראת לי מכשפה מכוערת, אישה רעה, שטן, גם אם תדע
גם את תרגיש שהכח שלי עלייך מתעצם, שאתה לא יכול לחיות בלעדי, לא בגלל האהבה, או החמלה, או האישה שאני, אלא בגלל שהטלתי עלייך כישוף.
גם אם תהייה מאושר איתי הרי לא תדע שאתה מאושר, לא תכיר את הרגש הזה גם אם יבעטו לך בראש, מה לך ולאושר? גם אם תחייך ותתענג ותחבק אותי כמו את חייך גם אז תחשוב שכישפתי אותך.
מה לך ולאושר, מה לך ולרגשות פשוטים? מה לך ותה צמחים? מה לך ולאותה מכשפה שרוקחת עשבים למשחה שמרגיעה את הנפש המיוסרת שלך?
מה לך ולי
אחרי הכל
כולם אומרים שאני מכשפה
