בפרח טייס

אחת לשבוע אני גונבת לי שעה ארוכה בבית קפה השכונתי.

אני, בייגלה מבצק קוראסון ואספרסו כפול, מדמיינת שאני באיטליה ואחריי המבול.

היום חלמתי יותר מידי, אספתי את חפציי לא לפניי שרכשתי עוד בייגלה לעודד ורצתי לרכב

בדרך התקשרתי אליו לברר אם בא לו לרדת לים?

הוא הודיע שכרגע המריא והוא לא יכול,

כרגע המריא!!!!

לאן אתה ממריא? שאלתי בייאוש, היום סוף סוף הבנתי איך הסימולטר יכול להטיס למרחקים ארוכים בלי צורך בתדלוק.

רעש מנועים מקבל את פניי בבית, ואני מזמזת במטוס סילון של שלמה ארצי, הוא שוב לא סגר את הפאקינג דלת של הקוקפיט ואני נאלצת לשמוע אותו מדבר עם מגדל הפיקוח מחלק הוראות באנגלית צברית מצחיקה.

סמדי אני שומעת את הרמקול קורא... היכנסי לכאן

מניחה את הקניות, נעצרת, לוקחת אוויר ונכנסת לקוקפיט

אני לא יכול לקום, אני לפני נחיתה ביוהנסבורג וממגדל הפיקוח יש לי הוראות... ויש רוח וקשה לנחות, תעשי קפה ואל תשכחי לכבות את הטלפון שלך זה מפריע לנחות משבש לי את המכשירים (אלה כבר משובשים אני עונה בלחש)

אני יוצאת מהחדר וחושבת שכדאי שאמרח אודם כי לא נאה שדיילת תראה כמו סמרטוט אחרי יום עבודה, רופא עם אמא וקניות.

בהתחלה זה נראה לי נחמד שיש לו תחביב שהוא קצת יותר מלשבת בסלון לראות ערב חדש ולהפליץ, אמרתי לעצמי שהנה ככה גם יפעיל את המוח וייתן לי את הטלוויזיה כדי שאוכל לראות קצת אופרות סבון.

כשהקופסא הגיעה הוא התרגש כמו ילד ואני גם אני התרגשתי איתו, אפילו קניתי לו כובע של טייס זה היה מצחיק לראות איש מבוגר מגשים את חלום הילדות שלו, כאילו ירדו לו עשרים שנה בגיל.

אחר כך זה נהיה "סמדי שומעת, היום טסתי ככה, ב7000 רגל, הייתה לי נחיתה קשה, במגדל פיקוח לא כיוונו אותי טוב... השתעממתי אבל הקשבתי .אמרתי לעצמי שטוב שהוא לא ביקש שאתלבש כמו דיילת בסקס, אבל גם זה הגיע.

היום יצאתי מהקוקפיט וחשבתי לעצמי שיכול להיות שבעלי טס רחוק מאד והמטוס שלו לא יודע לנחות, אני לא מתכוונת להיות דיילת בטיסה הזאת אלא הגיע תורי לנווט את המטוס שלנו רגע לפני שייפול לים.