עולמה של מטופלת

במשך הטיפול אני מבינה שעניין ה״בושה״ מנהל אותי. זה לא שאני ביישנית. אפילו להפך. אבל הבושה שאני מרגישה כלפי כל כך הרבה דברים בחיי היא רבה.

זו הרגשה שמלווה בכיווץ בלב או אולי אפילו באזור הבטן. אני ממש מרגישה את הכיווץ הזה ובאותו רגע רוצה להסתתר מן העולם. להיעלם.

אני מודעת לכך שיש לי כל כך הרבה סיבות להתגאות בעצמי, בבן זוגי, בילדיי, אבל לרגש הבושה יש כנראה אישיות בפני עצמה. היא משתלטת עלי ואומרת לי ״את צריכה להתבייש!״. להתבייש במה שאני עושה או אומרת, כי זה לא מספיק. זה לא מספיק טוב. להתבייש להתחיל דברים חדשים. להתבייש להפרד. להתבייש לומר את דעתי בפני אנשים. להתבייש.

הבושה הזאת משמיעה את הקול שלה כל כך חזק עד כדי כך שלעתים קשה לי לשמוע את עצמי. את מחשבותיי האמיתיות.

ניסיתי לחשוב בטיפול את מי ה״קול״ הזה מייצג. מי מעמיד אותי כל העת בפינה ואומר לי שאין לי במה להתגאות. מי מזכיר לי להתבייש בעצמי. ובעיקר למה?!

ההבנה והידיעה את מי הקול הזה מייצג מחיי האישיים מקלה באיזשהו אופן, כי אני מבינה שהוא אומנם בתוכי, אבל לא בהכרח חייב להיות חלק ממני. לכן, אני מנסה להכיר את עצמי, את רגשותיי ומחשבותיי ללא הצל