עולמה של מטופלת

חלמתי עליך בלילה. 

כל כך התגעגעתי לראות אותך. לדבר אתך. לגעת בך. היית נראה אבוד, מבולבל. בכית הרבה ואני חיבקתי והרגעתי אותך. דיברנו ושתקנו, ובין כל הדמעות, יכולתי גם שוב לראות את החיוך שלך שכל כך אהבתי. כל כך רציתי להמשיך ולעזור לך אבל המציאות העירה אותי מהחלום ושוב הרחיקה אותי ממך. אתה איננו, כבר במקום אחר, שאולי הרבה יותר טוב, אבל אני מתקשה להיפרד ממך. כל שיר עדין מזכיר לי אותך, את דמותך ואני מסרבת להאמין שלעולם לא תחזור יותר. סוף אמיתי שכואב וצורב. לפעמים אני רוצה רק עוד פעם אחת לומר לך כמה אתה חסר לי. איזה ריק עצום השארת כשנפרדת ועפת למקום אחר. כל כך רחוק. בלתי נגיש. שמאפשר רק לחלום עליך ורק אז, באותם רגעים, שוב להרגיש אותך קרוב.