גלגל בתוך גלגול

"למה הגענו להיות אחד עם השנייה? מה איבדנו בדרך?

יכול להיות שמיצינו את הזוגיות שלנו או שאולי יש לנו עד דרך שאני לא רואה?"

שאלות שמטופלת שאלה אותי לאחר כחצי שנה של עבודה משותפת, לגבי מערכת היחסים עם בן הזוג שלה. כשאני חושבת על זה עכשיו, אלו שאלות שנכונות להרבה מערכות יחסים בחיים שלנו, עם חברים, במקום העבודה ולפעמים אפילו עם מטופלים...

היא ישבה מולי עם מבט שמחכה לתשובה, לכאן או לכאן, שחור או לבן, מצפה שאכריע אני את כף המאזניים. התחילו לרוץ לי מחשבות במהירות האור – האם ממה שעברנו עד כה ביחד אני יכולה להגיד שנשאר משהו בזוגיות הזו שלה שאפשר לשקם? לפי מערכות היחסים האחרות בחייה איזה תפקיד היא נותנת לי עכשיו? ואם יש לי דעה בנושא, האם אני באמת מאמינה בה? עד כמה אני יכולה לבטוח בעצמי? ואלו רק חלק קטן מהשאלות...

הרגשתי את הגרון שלי מתכווץ (צ'קרת הגרון שלי מספרת על חוסר תקשורת), בבית החזה שלי משהו הפך להיות נוקשה (צ'קרת הלב מספרת לי על קושי בהתמסרות)... האנרגיה שלי התחילה לצנוח (ממה אני פוחדת?) .

ים של אינפורמציה, ובתוכי אני תוהה מה אני מהדהדת שהוא שלה, מה מזה משתייך לעולם שלי...

בתוך כל כך הרבה התרחשות, בשעה של טיפול, הרגע של השקט אחרי שנשאלות השאלות וגאות מציפה, אני נשארת עם המילה אמונה. במה אני מאמינה?

שמעתי את עצמי שואלת אותה "תגידי, במה את מאמינה?"

בסוף הפגישה שלנו לא יצאנו עם תשובה אחת מוחצת, אבל התחלנו לאוורר את האנרגיה הדחוסה שאיתה היא מסתובבת. פתחנו עוד אופציות במערכת האמונות שאיתה היא מהלכת בעולם. הרגשנו איך זה מרגיש אנרגטית ופיזית כשהאמונות מתערערות ומשהו יוצא מאיזון.

כששאלתי אותה בסיום איך היא יוצאת, היא ענתה "מתוסכלת". חייכתי אליה, הרגשתי אהבה גדולה וביקשתי ממנה לשים לב במהלך השבוע איך התסכול הזה משפיע עליה, במחשבות, בגוף, באנרגיה. היא יצאה ואני חשבתי לעצמי שזה בסדר לצאת מתוסכלת, תסכול הוא עוד משהו שמניע אותנו, שאני כרגע מחזיקה עבורה את הידיעה שמרכזי האנרגיה שלנו אף פעם לא יהיו מאוזנים, אנחנו שואפים להגיע לאיזון. החיים הם דינאמיים ומלאי התמודדויות, ובאמונה שלי בחרנו להיות כאן בשביל לגדול, להתפתח.

בתוכי נשארה השאלה האם ניתן לבנות עוד גלגול בתוך גלגול?