​לשחק עם היסודות שבנפש

משחקים, לרוב הפכו להיות מנת חלקם של הילדים בלבד, בעוד אנו המבוגרים "צריכים" להיות רציניים ואחראיים. אני רואה את זה במיוחד בטיפולים, כיצד אני והמטופלים שלי מתייחסים מאוד ברצינות לתכנים שמזמנים לנו החיים. זה לא בעניין של טוב או רע, זה פשוט ככה. לרוב כשאני נזכרת שמותר לנו גם לשחק עם היסודות שבנפש אני מרגישה שזו כמו איזו הברקה, שאיך לא חשבתי עליה קודם?!

פורים מזמין אותנו למשחק עם היסודות שבנפשנו, אנחנו מקבלים רשות, אפילו מהדת הרצינית הזו שלנו, להשתטות, לתת חופש לצדדים שאולי פחות מדוברים באישיות שלנו. כשאנחנו לא מתחפשים אנחנו בעצם אומרים 'עזבו אותי מהשטויות של הילדים, אני בוחר להישאר רציני ושקול ובוגר".

הילד הוא בעצם ארכיטיפ, ארכיטיפ של חופש, של קצת איבוד שליטה, שלוקח אותנו למחוזות של צחוק וסקרנות עם איזו אמת פנימית עמוקה של חיבור לעצמנו.

אז גם אם לא תתחפשו השנה ולא תנצלו את ההזדמנות להעלות על פני השטח את אחד היסודות שבנפשכם אשר מבקשים לקבל ביטויי, אני רוצה להזכיר לכולנו שמותר לנו לשחק ולא רק בפורים.