אסתר הפיראית
בהתבוננות של עבודה רוחנית על לבישת מסכות בפורים, ההזמנה היא למעשה להכניס את עצמנו אל דמות שמבטאת משהו השוכן בעולמנו הנפשי. זה יכול להיות פרפר שמבקש לתת דרור ומקום למשק כנפיה של נפשנו וזו יכולה להיות זאבה המבקשת להעיר בנו את הכוח הפראי שבנו.
לאסתר יש במגילה שני שמות: שמה העברי הוא הדסה, ושמה השני הוא אסתר. חז"ל טענו שהפרסים הם שקראו לה בשם זה, על שם האלה איסתהר, בשל יופייה הרב.
האלה איסתהר שייכת לנשים מכוכב נגה (בניהן ונוס הרומאית, אפרודיטיה היוונית ועוד שמות מתרבויות שונות לאותו הארכיטיפ). לכל האלות האלו מיוחסות תכונות של אהבה, יופי, ארוטיות, וגם קשר עמוק אל היופי הקדוש שבטבע.
אסתר נתנה לאחשוורוש את קסם הנשיות שלה בחן כה רב, ובתבונה אינטואיטיבית כה עמוקה תוך שהיא מתמסרת לו בהכנעה רבה אך יחד עם זאת נשארת תמיד גם מסתורית ובלתי ידועה עד תום.
חז"ל טענו כי כשאסתר שכבה עם אחשורוש היא הייתה פסיבית לחלוטין ולא שתפה פעולה.
האם באמת ניתן לחשוב שעם בת זוג כזו ירצה המלך לבלות את מיטב לילותיו? אולי שני שמותיה, אסתר והדסה, ייצגו שני יסודות דומיננטיים בנפשה?
הדסה שהיא סמל של האישה האהובה, היפה, הנאצלת, הרגישה, החכמה, הטהורה והמסורתית, ואסתר שהיא האישה הפראית והייצרית. קלאריסה פינקולה כותבת שהאישה הפיראית היא הנשמה הנשית ואפילו מעבר – היא המקור לקול שהוא נשי.
נעים לי לקרוא לאסתר האישה הפראית, זה נותן לה עוד עומק מבחינתי, היא מגלמת עבורי נשיות שלמה יותר, עם האור ועם הצללים שהיא מגלמת בתוכה. בטבע, במרחבים הפראיים והבתוליים של העולם בו אנו חיים, המקודש והמיני, אלו אינם דבר והיפוכו, הם אינם נפרדים, אלא מתקיימים יחדיו.
מציעה לכם את אסתר הארכיטיפית כאפשרות לעבודה הרוחנית, אליו מזמין אותנו חג הפורים שבא עלינו לטובה. בטיפול, הרי ידוע שעבודה עם כל אדם מותאמת לצרכיו הייחודיים, אבל אצלי יש גורם אחד קבוע, והוא הנשמה - כיצד ביכולתנו להתוודע אליה כדי לאפשר לעצמינו צמיחה.
