בגידה
כשמגיע הרגע שבו העולם כמו נופל לך על הראש – בגדו בך.
מערבולת של סחרור, מחול של טירוף בכל הגוף, הראש פועל בלי הפסקה - טחינה אין סופית של מערכת היחסים, מה עשיתי ואיך ולמה זה הגיע לזה??? שפיטה עצמית, הלקאה עצמית, האשמה, שנאה, כעס, תסכול... אני קורבן של המציאות, של נסיבות החיים.
העולם נפל לך על הראש והתחושה היא של הימצאות בין כלום לכלום – מה שהיה קודם התרסק ומה שעתיד להיות צבוע בשחור, עד שכמעט אי אפשר לראות דבר.
עובר הזמן ומגיע רגע של הבנה (במקרה הטוב) שיש לי בחירה בין שתי אפשרויות – אני נשאר במערבולת של הסבל או שאני לוקחת את עצמי בידיים ומחזירה לי את הקרקע שהרגשתי שנשמטה לי מתחת לרגליים.
איך אני יכול לדאוג לעצמי, לטפל בערך העצמי שלי, להוריד את הסבל הזה ממני, לחזור שוב אלי?
החלטתי ללכת להכיר את עצמי כאדם אינדיבידואל, כאדם שלא רק תלוי באחרים ולא מוערך רק דרכם.
החל להתעורר בי הרצון לחיות חיים מלאים, להגשים, לאהוב ולהיות נאהבת, כי זה מגיע לי, כי זו הזכות שלי.
אני רוצה לצאת מתוך מעגל בו אני מתנהלת לפי מוסכמות מסוימות של נקמה, של סבל, בלי לבטל את השנאה והכעס שבי. בנקמה אנחנו מענישים את עצמינו, מכאיבים לעצמינו קודם כל, הפגיעה היא אישית בנו.
אני אלמד על עצמי, על בשרי, מתוך המשבר הזה, מתוך הכאב הזה להתנהל אחרת. להתנהל עם לב מדמם, כרגע, ולזכור שיש לנו את היכולת לרפא את עצמינו ולצאת מתוך הסבל. אני אצא עם צלקות ועם חלק שתמיד יכאב לי, אבל החוויה הזו לא תהיה האחת שתנהל אותי. זה מפחיד כי את הדרך הזו אני לא מכיר, זו הפעם הראשונה שאני הולכת בה.
רק אנחנו בוחרים את הדרך שלנו לפיה אנחנו רוצים לחיות. לא לתת לחיים לעבור ככה, לקחת את האחריות, לזכור שיש לי את הבחירה לאיזה כיוון אני פונה.
